שלט רמת ישי שבכניסה המערבית. בשלט מופיע שם היישוב, בניין חאן רמת ישי והדקל שנמצאים בכניסה הצפונית שמהווים את סמל היישובחאן רמת ישי - הפינה הצפון מערבית

רָמַת יִשַׁי היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, השוכנת בצפון עמק יזרעאל על כביש טבעון-נצרת, כ-4 ק"מ ממזרח לקריית טבעון. היא קרויה על שמו של יש"י אדלר.

שטח השיפוט שלה הוא כ-2,300 דונם והיא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958.

מבנה בולט הקיים ביישוב הוא "חאן רמת ישי", בניין עתיק מוקף חומה שנבנה בתקופת הטורקים בארץ ישראל. מבנה זה, ועץ הדקל הניצב לצידו, מהווים את סמל היישוב. בעבר פעלה בשטח החאן משחטת עוף העמק.

• 1 היסטוריה
• 2 אוכלוסייה
• 3 חינוך, תרבות וספורט
• 4 אזור התעשייה
• 5 ראשי המועצה
• 6 ערים תאומות
• 7 לקריאה נוספת
• 8 קישורים חיצוניים
• 9 הערות שוליים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום בו שוכנת רמת ישי היה מיושב עוד בתקופת בית שני. נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית כולל מבצר ביזנטי גדול.

ראשיתה של רמת ישי בהתארגנות של חברת "מנור" בפולין במטרה להקים יישוב שיהיה מבוסס על שילוב של חקלאות ותעשיית אריגה. לצורך כך רכשה החברה, אותה ייסדו ובראשה עמדו האחים מרדכי (מוט'ל) וצבי (הרמן) רוזנברג, את אדמות הכפר ג'ידה מקהילת ציון אמריקאית, שרכשה את האדמות מידי הערבים. בנובמבר 1925 הגיעו למקום המשפחות הראשונות ובתחילת 1926 הצטרפו אליהן משפחות נוספות כך שבאמצע 1926 מנה היישוב 54 משפחות ו-36 רווקים^[3]. בין מקימי היישוב היו כ-50 משפחות מלודז' ומביאליסטוק, שהקימו מפעל טקסטיל ביישוב. המפעל לא הצליח מבחינה כלכלית, והוא נמכר במכירה פומבית להנהלה הציונית^[4]. רבים מהמתיישבים עזבו את הארץ וחזרו לפולין והמעטים שנשארו התרכזו בחקלאות. מכת עכברים שאכלה את רוב התבואה גרמה להפסדים גדולים ל-25 המשפחות שהתגוררו במקום^[5]. בשנת 1931 הופעל מפעל הטקסטיל מחדש בסיוע הקרן הקיימת וקרן היסוד, על ידי חברת הנול שהוקמה כדי לשקם את המפעל, ולמנוע את הרושם הרע בקרב יהודי פולין מכישלון הקמת המפעל. בשנת 1932 עבדו במפעל 8 עובדים שהפעילו חלק קטן מהנולים במקום. בסוף שנת 1933 עבר המפעל לבעלות קבוצה של עולים מגרמניה שהשקיעו בחידוש הציוד^[6].

בשנות ה-30 חולקו אדמות היישוב בין בעלי האדמות בהגרלה, בלא להיענות לבקשת התושבים במקום שנחלותיהם ירוכזו במקום אחד. כך נוצר מצב שהתושבים הבודדים במקום התפרסו על פני שטח רחב^[7]. במהלך המרד הערבי הגדול, בליל שבועות תרצ"ח, עלו ערבים על המושבה במטרה למחותה מעל פני האדמה, שרפו את המפעל, הרגו את הנוטר צבי לוין ופצעו תושב נוסף. מפעל הטקסטיל שוקם שוב, הפעם על ידי משה לסמן מלודז', ושם המפעל שונה ל"עמק טקסטיל". ליישוב הגיעו גם מספר מתיישבים מעולי תימן שעבדו במפעל^[8].

ב-1943 הוחלט להפנות תרומה של 10,000 לא"י של ישראל יהודה (יש"י) אדלר לפיתוח המקום, בתנאי שהמתיישבים ישמרו על מסורת ישראל^[9], ובשנת 1944 הוחל בהקמת עשרה בתים ביישוב ושם המקום הוסב על שמו לרמת ישי^[10]. בשנת 1947 נסגר מפעל הטקסטיל, ובעקבות זאת באוגוסט 1947 נותרו במקום רק 15 משפחות. באותו חודש הונחה מכספי תרומות^[11] אבן פינה לבית כנסת ומרפאה להנצחת ד"ר שמואל דיקר, תרומת אביו התעשיין יוצא לודג' יהושע דיקר, בתכנון האדריכל בנימין צ'לנוב. המפעל חזר במהרה לפעול ובאפריל 1948 היו ברמת ישי 30 משפחות שעיקר פרנסתן הייתה על המפעל^[12]. במאי 1949 היו במקום 45 משפחות^[13]. ביוני 1950 הוקמה ממול לרמת ישי מעברה שבה התגוררו 500 משפחות באוהלים^[14]. המעברה חוסלה בשנת 1953 עם מעבר 200 משפחות למגדל העמק^[15].

לקראת סוף שנת 1951 התרחב היישוב לכ-160 משפחות, והוקמו בו מאפייה גדולה, נגרייה ועוד מפעלים^[16]. בשנת 1953 נבנו במקום בית חרושת לעורות ומטווייה^[17]. בשנים 1953-1954 דרש ועד היישוב את הרחבת תחומה על מנת שתוכל לגדול ולקלוט תושבים נוספים^[18]. בשנת 1957 הקימה תנובה משחטה במקום, אולם לאחר זמן קצר היא נסגרה מהעדר כדאיות כלכלית. בשנת 1959 כשל מפעל עמק טקסטיל והגיע לכינוס נכסים^[19]. ניסיון לשקם את המפעל כשל והוא נסגר סופית. בשנת 1961 הגיע היישוב למצב קשה, כאשר רק 60 מפרנסים מתוך 210 משפחות במקום מצאו תעסוקה ביישוב^[20]. בשלב זה הוקמה במקום משחטת עוף העמק על בסיס משחטת תנובה שנסגרה קודם לכן. באוקטובר 1963 הונחה אבן פינה לאזור תעשייה שהוקם במקום עבור יישובי הסביבה^[21].

בנובמבר 1958 הוכרזה רמת ישי כמועצה מקומית והוצאה ממועצה אזורית קישון^[22]. רמת ישי הייתה בין חלוצות הרשויות המקומית בישראל בהעמדת נשים בראשן. בשנת 1962 הועמדה בראש הרשות המקומית אישה כראש ועדה קרואה, ובסוף שנת 1969 הייתה למועצה היחידה שגם ראש המועצה וגם סגניתה היו נשים^[23][24]. בראשית שנות ה-70, עם העברת ראשות המועצה מיהודית שושני לזלדה שחם, הייתה הרשות הראשונה שבראשה עמדו שתי נשים שונות לאורך השנים. בשנת 1977 נבחר לתפקיד ראש מועצת רמת ישי דרור פוגל. באותה שנה מנה היישוב רק כ-800 תושבים, אך מכאן ואילך הוא התפתח במהירות: נבנו ושופצו מבני ציבור רבים, לרבות בריכת שחייה חדשה, מבנים חדשים לבית הספר המקומי ואולם כדורסל מפואר, ומשפחות רבות נוספו ליישוב. פוגל, שכיהן בתפקיד עד שנת 1992, יזם והוציא אל הפועל את בנייתן של שתי שכונות חדשות ביישוב, קדמת ישי והדר ישי, שנבנו על אדמות חקלאיות שהופשרו לבנייה למגורים. הוא נהרג בעת שהדריך טיול בירדן בשנת 1999. מחליפו ניר חבקין יזם את בניית חטיבת הביניים "היובל" וקידם את הרחבת היישוב.

משנת 2008 ראש המועצה המקומית הוא עופר בן אליעזר.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים ברמת ישי 7,722 תושבים (מקום 188 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לרמת ישי דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 12,330 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).^[25]

חינוך, תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר טיפוס ע"ש שגיא בלאו, מבט מלפנים

ברמת ישי פועלים שני בתי ספר - בית הספר הממלכתי "ארזים" (יסודי) וחטיבת הביניים "היובל".

מתחם המתנ"ס שבמרכז היישוב, ומדרחוב החנויות שמתלווה אליו הוא מרכז התרבות ביישוב, במתחם המתנ"ס רחבה גדולה המשמשת את היישוב לאירועים, ספרייה ציבורית, אולם תיאטרון והקרנות קולנוע בשם "בית מרים". ברחבת המתנ"ס ממוקם מועדון נוער. ביישוב יש קן של תנועת "הנוער העובד והלומד".

באפריל 2011 הושקה ביישוב תנועת נוער חדשה בשם "מנו"ר" (מנהיגות נוער רמת ישי) ששמה מרמז על הניסיון הראשון להקים בארץ יישוב תעשייתי בשם "מנור" בשנות ה-20 של המאה ה-20.

בשנות ה-90 נבנה ברמת ישי "קיר שגיא", מתקן ספורטיבי לטיפוס קירות שהוא הגבוה בארץ והיחיד בתקן האולימפי, ובו מתקיימת מדי שנה אליפות ישראל בטיפוס קירות. הקיר נבנה לזכרו של בן היישוב שגיא בלאו, שנהרג בלבנון בפיגוע התאבדות ב-19 באוקטובר 1988.

ביישוב פועל גם "מועדון הוקי גלגליות רמת ישי", אחד המועדונים המובילים בישראל בהוקי גלגיליות עם 3 זכיות בליגת העל הישראלית לבוגרים ו2 זכיות בגביע המדינה לבוגרים. בנוסף, מחלקת הנוער של המועדון מכילה חמישה שחקני נבחרת ישראל עד גילאי 20 (מחצית הסגל), בנוסף פועלת ביישוב קבוצת כדורסל בשם הפועל רמת ישי שב-2012 התאחדו עם הפועל קריית טבעון.

פעם בשנה, בתקופת האביב, נערכת צעדת רמת ישי על שם מאיר שוספי, בן היישוב שנפל בשנת 1969 בעת מילוי תפקידו בחטיבת גולני.

אזור התעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב נמצא בצומת דרכים המחברת בין עמק יזרעאל לצפון הארץ, ובזכות זאת קיים ביישוב אזור תעשייה גדול הכולל ברים ומסעדות.

באוגוסט 2013 נפתח קניון בשם "סטריט מול" באזור התעשייה.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה של ראשי מועצת רמת ישי מאז הפיכתה למועצה מקומית בשנת 1958.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

• וימסי (אנ'), אסטוניה (משנת 2012)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• גלעד (גילי) חסקין, "מ'מנור' לרמת ישי - גלגוליו של ניסיון התיישבותי בדגם של כפר תעשייתי", אופקים בגאוגרפיה 71, 2008, עמ' 160-184

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• אתר מועצת רמת ישי
• פרופיל רמת ישי נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
• רמת ישי באתר הרשות לפיתוח הגליל
• גילי חסקין, "מ'מנור' לרמת ישי - גלגוליו של ניסיון התיישבותי בדגם של כפר תעשייתי", חלק א', חלק ב'
• מידע על אתר רמת ישי, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ^ ^{לקפוץ מעלה אל:1.0 1.1} הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
2. ^ ^{לקפוץ מעלה אל:2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5} הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
3. ^ מושב "מנור" בג'ידה, דבר, 12 באוגוסט 1926
4. ^ התעשייה בג'ידה, דבר, 2 בספטמבר 1928
5. ^ ג'ידה, דבר, 2 בספטמבר 1930
6. ^ ביהח"ר לאריג של ג'ידה לידיים חדשות, דבר, 2 באוקטובר 1933
7. ^ חתום: ירוחם, מה יהא גורל ישוב ג'ידה?, דבר, 16 באוגוסט 1938
8. ^ זאב ענר, סיפורי מושבות, עמ' 233-235
9. ^ ג'דה - רמת ישי, דבר, 8 בספטמבר 1943
10. ^ אבן פינה לבתים ברמת ישי, דבר, 26 בינואר 1944
11. ^ חגיגה כפולה ברמת ישי, דבר, 24 באוגוסט 1947
12. ^ א.מ., רמת ישי (ג'ידה), דבר, 16 באפריל 1948
13. ^ חוסר שיכון מעכב קליטת עולים ברמת ישי, דבר, 24 במאי 1949
14. ^ מחנה מעבר לעולים בגוש נהלל, דבר, 21 ביוני 1950
15. ^ שאול בן חיים, העיירה שקמה בטעות - ונדונה לכליה, מעריב, 9 בינואר 1959
16. ^ י. סטרינסקי, רמת ישי (ג'דה לשעבר), דבר, 24 באוקטובר 1951
17. ^ רמת ישי תובעת הרחבת תחומיה, דבר, 9 באוגוסט 1953
18. ^ אברהם מ., רמת ישי דורשת הרחבה ועצמאות, דבר, 21 ביוני 1954
19. ^ י. שדמי, המטוויות התארגנו - האורגים נפגעו, מעריב, 6 באוקטובר 1959
20. ^ מ. טננבוים, רוב תושבי רמת ישי יושבים על מטלטליהם, מעריב, 17 בינואר 1961
21. ^ מרכז למלאכה ומסחר יוקם ברמת ישי, דבר, 31 באוקטובר 1963
22. ^ מועצה מקומית הוקמה ברמת ישי, דבר, 28 בנובמבר 1958
23. ^ נשים בראש מועצת רמת ישי, דבר, 21 בנובמבר 1969
24. ^ גדעון רום, כשהנשים שולטות ברמה, דבר, 1 בדצמבר 1969
25. ^ פרופיל רמת ישי באתר הלמ"ס
26. ^ יהודית שושני - ראש מועצת רמת ישי, דבר, 16 בנובמבר 1962
27. ^ שביט בן - אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א, ע' 61-60.